רש"י על סוכה מ״ז ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על סוכה מ״ז ×¢×´×‘:ח׳ רש"י על סוכה מ״ז ×¢×´×‘:י׳ »

1 סוכה פתח ↗

מָה כָּאן — כֹּהֵן, אַף לְהַלָּן — כֹּהֵן. וּמָה לְהַלָּן — בְּעָלִים, אַף כָּאן — בְּעָלִים. הָא כֵּיצַד? כֹּהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחַת יָד בְּעָלִים וּמֵנִיף.

2 שפתי חכמים פתח ↗

מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף. פירשתי בפרשת צו ויקרא ז ל ובפ' תצוה שמות כט כד ובפ' אמור ויקרא כג יא. והוכחתו מדה"ל ולקח הכהן הטנא והניחו לפני מזבח ה' וגו', מידך ל"ל, אלא מידך מופנה לג"ש, נאמר כאן יד ונאמר בבעלים דשלמים יד שם ז ל, מה להלן תנופה כדמפורש שם אף יד דהכא לענין תנופה. והתנופה דהכא פירש"י בפ' לולב וערבה סוכה מז: שהבעלים אוחזים בשפת הטנא, וכהן מניח ידיו תחת שוליו של טנא. ואע"פ דגבי שלמים הכהן מניח ידו תחת יד בעלים ממש, משום דגבי שלמים ליכא שפה ושולים, משום הכי ידו של כהן תחת יד הבעלים ממש:

2 חידושי הלכות פתח ↗

בד"ה כהן מניח ידו תחת כו' ולפי שהבעלים למטה קאמר יד הבעלים עכ"ל כ"ה בכל נוסחות תוספות ישנות ובדפוס מחדש הגיהו ולפי שהכהן למטה כו' גם זה אינו שוה לי ויותר נראה לקיים נוסחות הישנות ודו"ק ועיין בזה בתוס' פ"ק דקדושין בענין אחר וצ"ע שם:

9 מה כאן - בביכורים כהן דכתיב ולקח הכהן:

10 תחת יד הבעלים - בעלים אוחזים בשפת הטנא וכהן מניח ידיו תחת שוליו וכן מפרש במסכת ביכורים פ"ג מ"ו:

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין פתח ↗

ואחד כו' שבאותו משמר כו'. ועיין בירושלמי חלה פ"ד הי"א דאמר שם דמטלטלין נתנין לכל כהן שירצה אך באמת כך דהנה מה ר"ל אם שייך זה למשמר בגדר מתנה או ר"ל כיון דקיי"ל דכל זמן שהם ביד בעלים הרי הן הקדש רק לאחר נתינה לכהן נעשה חולין וכיון שלא נתנן למשמר רק לכהן אחר לא זכה בה והוה עדיין קודש או רק בגדר גזל והקדושה פקע וצריך ליתן לכהן של המשמר ועיין ב"ק דף קי"א גבי גזל הגר נתן את הכסף ליהויריב כו' ומוכח שם דרק אם נתנו אשם ליהויריב ואח"כ כסף לידעיה אז עשו בני יהויריב שלא כדין אבל אם נתן כסף לידעי' ואח"כ אשם ליהויריב לכ"ע יחזור כסף לאשם ושפיר עביד יהויריב וכן פסק רבינו בהל' גזלה פ"ח הי"ב ע"ש וע"ש דף ק"י ע"ב בתוס' ד"ה או ובאמת זה ר"ל הבעיא דשם גבי אין בו ש"פ כו' אם ר"ל דהנתינה למשמר אחר לא הוה נתינה וא"כ עדיין הגזל יש עליו קדושה ועיין בתוס' מנחות דף ע"ג ע"ב אי דצריכים זה המשמר ליתנו לאחר אבל הוה נתינה והוה כמו שליח ב"ד כמבואר שם דף ק"ג ע"ב דהוה כמו נתן הכסף ויכול להביא אשם ע"ש בתוס' ד"ה אבל ותוס' ב"מ דף ל"ז ע"א בסה"ד והנה רבינו בפהמ"ש ב"ק דף ק"י ס"ל דכיון דהמשמר קבלו שלא בזמנו לא הוה כלל ופסול האשם וכן הוא בירושלמי שם דמוציאין מידו ר"ל הבעלים דלא הוה נתינה ונ"מ דאם מתו הבעלים אז צריכים להחזירו להיורשים ולא שייך כסף מכפר מחצה דרק אם קבלו הכסף כדין אז מכפר מחצה וכן מוכח בתוספ' ב"ק פ"י ע"ש וט"ס שם ובספרי פ' נשא וכמו דאמרינן בירושלמי פ"ו דתרומות גבי תרומת שוגג דרק הנתינה ולמי שצריך ליתנו מקדש ולא לכהן אחר ע"ש גבי אכל תרומת ע"ה ועיין בחולין דף ק"ל ע"ב במה דאמר ריב"ב משפט דנ"מ להוציאו בדיינים ע"ש ברש"י וא"כ נ"מ לכה"ג גבי גזל הגר וע"ש ברש"י ד' קל"א גבי ט' נכסי כהן ואם נימא דעדיין לא פקע הקדושה לא שייך בזה ב"ד אבל אם נימא דפקע ושייך שפיר דין משפט ולב"ד ועיין ב"ק דף מ' ע"א גבי כופר ועיין מ"ש רבינו בהל' גזלה פ"ח ה"ה דכיון שהודה הוה כמו שנתנו לכהן לענין שיכול להביא הקרבן וע"ש בתוס' דף ק"ד ע"א אך רק בפניו והראב"ד ס"ל דרק אם זקפו במלוה וזה הוא כוונת הגמ' דף ק"ט ע"א גבי הך דריה"ג ור"ע ומה דמקשה ונמחל לנפשו משום דס"ל דזה הוה כמי ששילם לעצמו לא בגדר הפקעה ועיין מכות דף ט"ז ע"ב דהוה גדר הפקעה ועירובין ד' ע' ע"ב דהוה גדר ירושה ועיין ב"ק דף מ"ט ע"ב גבי משכון של ישראל ע"ש ומ"ש ה"ה ז"ל בפ"ח מהל' גזלה בסוף בשם הראב"ד ז"ל ובהך מחלוקת דר"י ור"ל בירושלמי פ"ו דתרומות גבי גזל תרומה מאבי אמו כהן למי משלם לשבט או לעצמו ע"ש בתוספ' כאן ב"ק פ"ו דהוה מחלוקת גבי גזל הגר דאף זקפו לא מהני רק עד שיטול ממנו ויחזור ויתן לו ע"ש ומ"ש התוס' פסחים דף כ"ט ע"א דהיכא דלא משלם קרן משום קלב"מ אינו מביא אשם א"כ זה פטור לא תשלומין ועיין ב"ק דף ד' ע"א תד"ה כראוי וכתובות דף ל"ג ע"ב ובכורות ד' י"ב ע"ב דכל היכא דא"צ ליתן הוה כמו נתן גבי פטר חמור לר"א ע"ש ועיין רש"י מעילה ד' ב' ע"ב דחומש תליא באשם ורש"י ב"ק דף ס"ה ע"א ד"ה מטעם דחומש כפרה והא דלא מעכב ר"ל להאשם כמ"ש רש"י ב"ק ד' ק"י ע"א ע"ש. עכ"פ זה הוה פלוגתא אם מה דנתן שלא לכהן ממשמר אם לא הוה כלל נתינה או רק דין מתנה לא קיים ועיין בסה"מ דפליגי בזה רבינו והרמב"ן ז"ל אם משמרות הוה מה"ת ושייך לעצם הקרבן או לא ועיין מנחות דף ק"ז ע"א כל חד וחד יומא כו' ע"ש ברש"י אם זה תליא בהקרבה או מילתא בפ"ע ועיין במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' כהמ"ק פ"ד ה"ט דאם כהנים טמאים דאז אם היו טהורים אף במשמר אחר עבדי טהורים כמ"ש רבינו פ"ה בהל' ביאת מקדש הי"ד ע"ש ס"ל להראב"ד דשוב נתבטל דין משמרות ואף אם כולם טמאים הכל שווים בזה ורבינו לא ס"ל כן ועיין ביבמות דף ל"ט ע"א גבי חליצת גדול דאם הוצרך לכפות כופין הגדול אף דחוזרין גם לקטן ע"ש ועיין ב"ק דף קי"א דאם נפיקו כל המשמרות הדרי לראשון ע"ש ועיין בסוף עירובין גבי נכנסין לתקן ע"ש וכ"מ וזה תליא במ"ש אם המשמרות הוא דין בקרבן או רק תקנות נביאים ועיין רש"י סוטה ד' ה' ע"ב ד"ה ספחנו ע"ש דמשמע דאם אין לו משמר מקריב בכל משמר ע"ש ועיין תענית דף כ"ז ובירושלמי שם פ"ד דת"ק ס"ל דכהנים וכו' וישראלים מעכבים קרבן ורשב"א ס"ל דא"צ ישראלים והני כהנים לא ר"ל המקריבים ופליגי אם הם ג"כ מיקרי בעלי קרבן בהך דמנחות דף כ"א ע"ב וכ"מ ועיין בספ"ק דשבועות ובחולין דף קל"א ע"ב ומיירי בכהנים שלא מאותו המשמר ועיין בתוספ' סוטה פ"ח דברכת כהנים הוה אף בכהנים שלא מן המשמר ע"ש ועיין ברש"י תענית דף י"ז ע"א ד"ה מכיר משמרתו ע"ש ור"ל דאל"כ אסור לעולם דכיון שאינו קבוע יכול להקריב בכל משמרות וכמ"ש אסור לשתות יין לעולם ובזה א"ש מ"ש התוס' יבמות דף ק"א ד"ה ועולה ע"ש דכיון דלא חזי למשמר יכול להקריבו בכל משמר שירצה וא"כ לפי"ז היכי אמר עולא כאן דף כ"ט דנותנין לכהן בזה"ז הא ליכא משמרות ועיין במ"ש רבינו לקמן פ"ח הי"א ובהשגות שם דכתב הטעם משום דליכא משמרות בזה"ז וס"ל להראב"ד בזה"ז סתם חרמים לבדה"ב וכעין הך דנדרים דף י"ח ע"ב ע"ש וע' בספרי פ' קרח פסקא קי"ז דגם של נכרים לכהנים אף דדעתן לשמים כמבואר מנחות דף ע"ג ע"ב וערכין דף ו' ע"א והנה באמת כיון דקיי"ל דמקשינן מטלטלין לקרקע נקיש גם לזה שלא יהא נוהג רק בזמן היובל ועיין בהך דתמורה דף ל"ב ע"א ברש"י ותוס' ומ"ש התוס' בשם רש"י ה"מ במקדיש אך באמת ר"ל כך דהנה לפי המבואר כאן ד' ל"ד דכהן רק שמקריב קרבנו בכל יום שירצה ושוב כיון שהוא מקריב הוה שלו בגדר כהן מקריב אבל דבר דלא שייך הקרבה אז גם של כהן לאנשי משמר ואם הכהן נתן הקרבן שלו לאחד שלא מן המשמר עיין מה דפליגי בזה רבינו והראב"ד ז"ל בהל' כלי המקדש פ"ד ה"ז אם הוה בגדר שליח של הבעלים או דנתן לו מתנה ורש"י ס"ל בב"ק דף ק"ט ע"ב כשיטת רבינו דהוה כמו מתנה וצריך שיאכל אותו כהן המקריב ולשיטת הראב"ד ז"ל הוה רק בגדר שליח והוה כמו אם הקריבו הבעלים ואף לשיטת התוס' יבמות דף מ' דכהן המקריב צריך שיאכל ממנו כאן לא והנה גבי בכורים הוה מחלוקת בסוף פ"ג דבכורים אם שייך לאנשי משמר כמו קדשי מזבח או לכל כהן כמו קדשי הגבול וע"ש בירושלמי פ"א ה"א גבי אשרה שבטלה דאמר שם דזה תליא בהך מחלוקת דר"י ורבנן ועיין בירושלמי פ"א דתרומות ה"ד ובחלה פ"ד הי"א והנה בתוספ' פ"א דביכורים הוה פלוגתא דר"מ ור"י אם כהן מביא ביכורים ע"ש ועיין לקמן בדברי רבינו פ"ד ה"ג בהלכות ביכורים עיין שם ועיין רש"י פסחים ד' ל"ו ע"א ד"ה בביכורים והנה עיין תוספות חולין ד' ק"ל ע"ב ד"ה או ותוספות ב"ב ד' פ"א ע"ב ד"ה במקדיש דזה לא מיקרי גדר עבודה ע"ש וי"ל דאז אם כהן מביא ביכורים צריך ליתנם לאנשי משמר ובאמת הנה במנחות דף ס"א ע"א מבואר דביכורים אין טעונין הגשה והנה מדברי הירושלמי פ"ג דביכורים והובא בדברי רבינו פ"ג הי"ב דמניח בצד המזבח וזה גופא הוה כמו הגשה כמבואר בסוטה ד' י"ד ע"ב אך באמת כך דהנה שם בדברי רבינו ה"ד מוכח דהנחה לא מעכב אצל המזבח רק בכ"מ בעזרה ע"ש ונ"ל כך דרבינו מפרש הך דמכות ד' י"ח ע"ב גבי מה דאמר עד שיראה פני עזרה ל"ק הא ר"י הא כו' וע"ש בתוס' ותוס' סוכה ד' מ"ז ע"ב אך באמת ר"ל כך דאם ניליף הנחה מן והניחו כר"י שם קאי אכהן ואצל המזבח והוה כמו הגשה כמ"ש התוס' ב"ב ד' פ"א ע"ב אבל אם נימא כראב"י דילפינן מן והנחתו אז י"ל דדי בזר וא"צ אצל המזבח ועיין ביומא ד' מ"ה ע"א וכי תעלה על וכו' ועיין בירושלמי בכורים פ"ג ה"ה הנחה מהו שתתיר למחוסרי זמן ור"ל אם הניחם קודם עצרת וכן בלילה ע"ש ואף דהגשה פסול בלילה כמבואר במגילה ד' כ' ע"ב ועיין בתוס' מנחות ד' ט' ע"ש ועיין בדברי רבינו ספ"ג דביכורים חשיב כלי ועיין בירושלמי שם דבעי אם יכול להביאו בתמחיין של כסף ופשט שם דרק סל וע' מ"ש רבינו בפהמ"ש פ"ג דביכורים שיהיה מצופה זהב ר"ל דבעי סל דוקא של עץ וא"כ לא הוה כלי ועיין מנחות ד' נ"ח ע"א ביכורים נמי ולקמן אבאר זה וא"כ רק לר"י הוה בביכורים הגשה ממש וא"כ דוקא כהן ודוקא אצל המזבח וביום ולראב"י לא אך י"ל דלר"י כשר בכ"מ בעזרה דר"י ס"ל בזבחים ד' נ"ט ע"ב דקידש כל הרצפה ע"ש ובאמת למה במנחות ד' ס"א ע"א לא מתרץ הגמ' דלכך נקט ראב"י משם דלר"י בעי הגשה וזהו כוונת הגמ' במכות שם דלרבנן תכף משיראו פני הבית ר"ל העזרה ויניחם שם די ולר"י דוקא אצל המזבח ורבינו פסק כראב"י וא"כ לפ"ז לא הוה גדר קרבן וא"כ אם כהן מביא ביכורים צריך ליתנו לכהן של משמר אם ס"ל כמ"ד לאנשי משמר ואף דהא ר"י ס"ל לכל כהן באמת י"ל דיש ב' מיני ביכורים דהני דלא קורין מחמת ודאי ולא מחמת ספק די בהבאה להר הבית והא דאמר ב"ב ד' פ"א ומכות ד' י"ח ע"ב דבעי הנחה זה רק בהני דאין ראוים לקריאה מחמת ספק ובזה א"ש הך דערכין ד' י"א גבי שירה ע"ש ברש"י ותוס' ועיין ברש"י סוכה ד' מ"ז ע"ב והוא משנה בפ"ב דביכורים ובירושלמי שם יליף מקרא אחר אך הני דצריך לקרות הוה גדר קרבן וצריך שיר ואז י"ל דמצוה לדרוך הענבים והזתים לעשותן יין אך זה רק אם כבר הביאן לירושלים דחל עליהם שם ביכורים לשיטת רבינו בהל' ביכורים פ"ג ה"א ומשיביאם להר הבית אבל קודם לכן הוה רק גדר תרומה לא ועיין בחולין ד' ק"כ ע"ב וערכין ד' י"א ותמורה ד' ד' ע"א גבי דמעך ובהך דמנחות ד' פ"ד ע"ב ברש"י ד"ה מנין ע"ש ולכך ביוסף הכהן דס"ל כמ"ד דמביא ולא קורא לכך לא קבלו ממנו של יין ושמן ועיין בסוף חלה ובירושלמי ופהמ"ש פי"א דתרומות ע"ש דאז אין עליהם שם קרבן ועיין בירושלמי ספ"ו דתרומות גבי אכל ביכורים מהו שיפריש עליהם יין וכו' והנה בירושלמי פ"א דביכור' ס"ל דאתנן פסול לביכורים וזה ר"ל הגמ' דע"ז ד' מ"ו ע"ב דאתנן במחובר אסור לגבוה ואי משום בית ד' וכו' ור"ל כך דהנה עיין בתמורה ד' ל' ע"ב מוכח דרק ריקועין אסור מאתנן ועיין בתוס' ע"ז דף י"ז ע"א ד"ה מהו ומ"ש רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ד הי"ח דרק גופן של אתנן ור"ל כך דלפי המבואר בלשון רבינו שם בהל' י"ד מוכח דלא חל שם אתנן רק על דבר שהוא עצמו ראוי לקרבן אבל אם א"א לא חל כלל לא משום שינוי ע"ש אך חטים וזתים כיון דבאמת הם עצמם יש מציאות כמו ביכורים א"כ שפיר חייל רק דשרי משום שינוי וכספים דה"א דחל משום די"ל דזה גדר ראוי עיין מ"ש התוס' ב"מ דף מ"ו ע"א גבי פרי מפרי וסנהדרין ד' מ"ח ע"א גבי הזמנה ע"ש ובזה מדויק לשון רבינו בהל' אס"מ הנ"ל ולשון הגמ' בתמורה ואכמ"ל והנה זה ר"ל הגמ' בע"ז הנ"ל דהנה גבי ביכורים כתיב בית ד' וכו' וא"כ יש אתנן והנה שם חל גם על מחובר כמבואר בירוש' רפ"ג דביכורים ובתוספ' שם וספ"ו דתרומות וכ"מ וא"כ שפיר יש אתנן במחובר ודחה שם דזה קאי על דרשא אחרת לרבות הרקיעין שהם עצמם באו בהר הבית ועיין רש"י תמורה דף כ"ג ע"ב ותו"י יומא דף נ"ה ע"ש ועיין במה דס"ל לרבינו בהל' אס"מ דאתנן חל על עופות אף במוקדשין ועיין זבחים דף קי"ד ותוס' שם דף פ"ד ע"ב ד"ה ומוציא ואמאי לא מוקי לה בעוף לשיטת רבינו ועיין בע"ז דף ס"ג ע"א דהך דאמר שם שקדמה והקדישתו וא"כ משכחת לה שפיר אתנן ג"כ דמתחילה ראוי לפתח אה"מ וצ"ל דחל אתנן למפרע וגבי הקריבתו לא חל י"ל דזה תליא בפלוגתא דראב"ש ורבנן בתמורה דף כ"ד ע"א גבי בשר בקדירה אך י"ל דלא דמי דאתנן לא חל על דבר שאינו ראוי למזבח וכמ"ש משא"כ בחטאת שמתו דזה הוה גדר איסור לא גדר קדשים כמבואר בהך דבכורות דף ט"ז ע"א ע"ש אך באמת י"ל דמה שכתב רבינו דעופות של מוקדשין חל אתנן ר"ל אהני עופות של ביכורים ובידי המביאים וכמש"כ רבינו בהל' ביכורים פ"ג ה"ט דנותנין לכהנים והני אף דמתחילה הם מוקדשים מ"מ אח"כ הוה נכסי כהן ועיין מנחות דף נ"ח ע"א הני לעטר ע"ש. והני דקורין י"ל דגם ר"י ס"ל דקדשי מקדש הם ונתנין לאנשי משמר ואחר הנחה ותנופה הם של הכהנים ועיין בתוס' קדושין דף ל"ו ע"ב גבי תנופה דנקטי שם להפך מן המבואר במשנה ובכ"מ בתוס' אם יד הכהן למטה או למעלה וצ"ל דזה תליא ג"כ בהך דר"י היכי ילפינן תנופה. והנה מבואר במשנה סוף שקלים ופ"ב דביכורים דאינו נוהג אלא בפני הבית ועיין מכות דף כ' ע"א משום דבעי מזבח ע"ש בתוס' ועיין במה דמבואר בתוספ' סוף שקלים הטעם משום בית ד' ע"ש ונ"מ די"ל דרק הני ביכורים דיש עליהם שם קרבן וכמ"ש וא"כ נמצא כך דיש ב' דברים השיכים למשמר א' בשביל שהם צריכים להקריבו וממילא שייך להם והב' כמו גבי שדה אחוזה דהיא גזה"כ למשמר ליתן להם בגדר מתנה והנה זה נ"מ בין שיטת הירוש' דחלה פ"ד דיליף מן ואישי ד' דאתקש לאישים דשם הוה גדר קרבן ור"ל משום דכל כמה דלא אתי החרם לכהן הוא קודש ועיין רש"י ב"ק דף ו' ע"ב ד"ה שור שכתב דשדה חרם כו' ולכאורה דלמא הוא כשעדיין לא אתי ליד כהן וצ"ל דקרקע כיון דזה לא שייך נתינה וגם לאנשי משמר תיכף אם החרים הוה כבא ליד כהן ואין בו קדושה משא"כ גבי מטלטלין יש עליו שם קודש קודם אך הירוש' לא ס"ל כן רק דגם גבי קרקע כל זמן שלא נתן לו לא זכי והוה כמו גזל הגר וכמש"כ ואם נטלן כהן שלא מן המשמר לא מיקרי בא ליד כהן כלל ועדיין יש בו קדושה אבל מטלטלין אף אם ס"ל דרק לאנשי משמר מ"מ הקדושה פקע תיכף שבא ליד כהן אף שלא מהמשמר רק הכהן צריך ליתן להמשמר וא"כ עכשיו שאין משמר גבי מטלטלין מהני ולא גבי קרקע ונ"מ אם החרימן בזמן יובל ואח"כ בטל היובל דליכא משמרות אז לקרקעי ליכא תקנה כן הוא לשיטת הירוש' הנ"ל ועיין ב"ב דף קי"ב ע"א דנפלו לו משדה חרמי ע"ש ברשב"ם ושם דף קי"ב ע"א אמר קרא בנו והנה לפי מה דמבואר ביומא דף י"ז ע"ב ובתוספ' שם והובא בדברי רבינו בהל' כהמ"ק פ"ו הי"ב דיש לחלק בין קדשי מקדש לקדשי הגבול לכה"ג דגבי קדשי גבול שוה ע"ש וא"כ גבי שדה חרם אם נימא כמבו' בירוש' דהוה כמו קדשי מקדש אז נוטל כה"ג בראש ואם כשיטת הבבלי אין נ"מ וא"כ גם בשדה חרם שייך נחלה הראויה לאלעזר דהוא הוה כה"ג ואין ראיה לירושת הבעל והנה עיין בתוספ' סוף סוכה מוכח דגם ברגל כה"ג שוה לשאר כהנים בלה"פ כיון דכל המשמרות שוים ובשה"ל אמר ביומא הנ"ל דכה"ג נוטל בראש אף דזה ברגל ועיין בירוש' פ"ג דחגיגה דרגל הכל שוים גבי ע"ה אך כך דהרי חזינן דלה"פ אין תלוי חילוקו בהקטרה של בזיכין כמבואר בסוכה דף נ"ה ע"ב ע"ש בתוס' וא"כ הוה ברגל לא ע"י הקרבה ולכך הוה ברגל כמו קדשי גבול וכה"ג שוה ועיין מה דאמר בסוכה דף נ"ו ע"א אם מיקרי של שבת העבר או של עכשיו וכבר עמדתי בזה על הך דיבמות דף ק"א דלמה לא מוקי גבי לה"פ והוא ספק אי כהן של משמר זה או של זה ונוטל ממ"נ ועיין בהך דבכורות דף מ"ח ע"א גבי שדה ושם בתוס' דף מ"ט ע"א דאם שניהם בפנינו א"צ הרשאה ורש"י בכורות דף מ"ז ע"ב דמוכח דכל ספק מתחילה לא מצי לעשות הרשאה אך בתוס' ב"ב פ"ט דמבואר להפך ובמ"א אבאר זה ועיין ב"ב דף ק"מ ע"ב ע"ש. משא"כ בשה"ל י"ל דשיכים לכבשים דהוה מתירין דידהו ע"ש במנחות דף מ"ו ע"ב ודף מ"ח ע"ב בתוס' ודף ט"ז ע"ב גבי מקדש דשחיטת כבשים מקדש ובשבועות דף ט"ו ע"ש ומה דאמר במנחות דף נ"ז ע"ב דאפיה מחדשם ע"ש נ"ל דשם נקט בקרא ביכורים והנה שם דף מ"ו ע"ב מבואר דרק שתי הלחם הבא בפ"ע נקראים ביכורים ואז תנור מקדשם ועיין בתוס' שם דף נ"ט ע"א וכ"מ ועיין ברש"י ר"ה דף ח' ע"ב וא"כ לפ"ז י"ל דשה"ל הבא בפ"ע אז כה"ג שוה בו וכמו לה"פ כמ"ש וא"כ לפ"ז י"ל דגבי שדה חרם אף לשיטת הירוש' כה"ג שוה עם שאר כהנים וא"ש הך דב"ב הנ"ל וזה ר"ל רש"י תמורה דף ל"ב הנ"ל ה"מ מקדיש ר"ל אם הוה זה גדר הקדש או גדר מתנה ונ"מ לזה"ז וכמ"ש או די"ל להך דערכין דף ל"ג ע"א גבי בן לוי שהקדיש מטלטלין דלא מקשינן לקרקע זה ר"ל רש"י והנה נ"מ אם כהן החרים שדה שנפלה לו משדה אחוזה או משדה חרמים וכמבואר לקמן בה"ו וכ"כ בזה לעיל אם קאי גם אחרמי כהנים או רק חרמי גבוה היוצא לכהנים ביובל וע' כאן דף כ"ו ע"א וא"כ לפי"ז אם נימא דלא מקשינן מטלטלים לקרקע אז מטלטלין שבא ליד כהן מחרמים א"י להחרים אותם דכיון דנתנין לכל כהן כיון דס"ל דלא מקשינן וא"כ לא הוה חרם אך אף לדידן דס"ל דמקשינן מ"מ אין מחרים מטלטלין אף שנפלו לו דבהם אין נ"מ בין שלו לשל אחרים ועיין בהך דבכורות דף ל"ב ע"א דאמר שם דחרם חמור ממעשר שכן חלים על הכל ע"ש והרי מע"ב חמור דשייך אף בכהנים כמ"ש רבינו בהל' בכורות וכמבואר ב"ק דף ק"י ע"ב ע"ש וע"כ צ"ל דגם בחרמים משכחת דכהן יכול להחרים אף מטלטלין שנפלו לו מחרם ע"ש:

« רש"י על סוכה מ״ז ×¢×´×‘:ח׳ רש"י על סוכה מ״ז ×¢×´×‘:י׳ »